רונל'ס בע"מ נ' מלמד

החלטה

בקשה לצו מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ( להלן: "הפקודה") בטענה לאי ציות המשיבה ל"פסק דין בהסכמה" שנתן תוקף לפשרה מיום 4.10.11 (להלן:"פסק הדין") בתא"מ 4728-04-10 ( להלן:ההליך המקורי")

ביום 4.10.011 ניתן פסק הדין לפיו , בין היתר, נדרש המבקש שנתבע בהליך המקורי (להלן: "הנתבע") לשלם לידי ב"כ משיבה שהייתה התובעת בהליך המקורי ( להלן:התובעת") ביום 4.1.11 תשלום ראשון בסך של 5900 ₪ בנוסף לסך 1900 ₪ בגין כל ההוצאות לרבות שכ"ט עו"ד. בחלוף 10 ימים היה על התובעת למסור לנתבע סרט וידאו ו100 תמונות שבגין אי מסירתם הוגשה הבקשה דנן.

אין מחלוקת, ששולם סכום ההוצאות לב"כ התובעת אל האם בוצע יתר התשלום הראשון.

הטענות העיקריות

לגרסת הנתבע,בוצע מלוא התשלום הראשון ומשלא קיבל את הסרט והתמונות הייתה הפרה מצד התובעת . אמצעי התשלום היה שיק מספר 5390095 , משוך על בנק לאומי לישראל בע"מ, לפקודת הנתבעת עצמה מחשבון הגב' שרה קניאס בסכום של 5900 ₪ וזמן פירעונו הוא יום 4.1.11 ( להלן:"השיק" ) אגב, השיק שאין מחלוק שנפרע היה מחשבון אחר ולפקודת ב"כ התובעת.

ברם, לגרסת התובעת, לא בוצע מלוא התשלום הראשון פשוט כי כי השיק לא כובד .לתצהירה צורפה הודעת הבנק בגין החזרת השיק.

בתשובה, שלא נתמכה בתצהיר, לא כפר הנתבע בביטול השיק אך טען שבוטל כי זוייף. .מהתשובה עלה לראשונה כי המשיבה פתחה נגדו בהליכי הוצאה לפועל בגדר העלה טענת "פרעתי" שלא מסר לגביה פרטים. הנתבע ציין רק כי בההוצאה לפועל נדרש להפקיד סכום גבוה מסכום השיק. עוד אמר, בהודעה נפרדת, שאף אותה לא ראיתי שגבה בתצהיר שלרקע טענתו לזיוף המתבררת עתה בהליכי הוצאה לפועל , על הנתבעת להעביר לו את סרט הוידאו והתמונות.

ההכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות לא מצאתי להיעתר לבקשה זו, אלא לאפשר את מיצוי בירור בהוצאה לפועל .

תמצית הנמקתי היא, שאין מחלוקת שהוחזר השיק שנמסר לתשלום הראשון שאחריו צריך היה להעביר את הסרט והתמונות .קיימת מחלוקת אם אי פירעונו, וכפועל יוצא העדר התשלום הראשון באמצעותו הוא לרקע זיוף .לא הובאה ראיה לתשלום אחר לצורך הפירעון. בנסיבות אלה , לא מצאתי להיעתר בשלב זה ובטרם מוצה בירור בהוצאה לפועל לקבוע שהיתה הפרה מצד התובעת באי מסירת התמונות לנתבע שהמחאתו לא כובדה .

להלן אפרט הנימוקים.

פירוט הנימוקים

כללי

היות "פסק דין בהסכמה" לא מונע אכיפתו לפי פקודת הביזיון הואיל ורואים אותו כאילו בעצמו הורה את שסוכם . עם זאת, עליו לעמוד בתנאים המצדיקים שימוש באמצעי דרסטי זה שמעוגן בסעיף 6 לפקודה . ההחלטה לכוף לפי הפקודה נועדה לאכוף לציית לצו גם בשם אינטרס ציבורי אך לא להעניש, במיוחד נועדה החלטה למנועה דחייה בקיום צו עקב ביזוי או זלזול . ליישומה מצוי ארסנל של אמצעים בדמות קנס ואף מאסר שהם פוגעניים מחמת השלכתם על זכויות הקניין והחירות

הפסיקה, התנתה את מתן הצו בתנאים הנגזרים מחומרתו ובין היתר ,וכמובן מאליו, גם א. תנאי של הוכחה כדבעי של עצם ההפרה שמחייבת שידובר בצו ברור שאינו במחלוקת כנה , שתובא ראיה משכנעת להפרתו ב. היזקקות להליכי הביזיון היא במשורה, רק כשלא ניתן להשיג את תכלית האכיפה בדרך שפגיעתה במשיב פחותה.מדובר בהליך שיורי. ג. שימוש בו , צריך להיות מוצדק לרקע תכליתו האכיפתית ( להבדיל מהעונשית ) ולמניעת הפרה בעתיד ( להבדיל מהפרה בעבר ) אם הפרה הושלמה או לא בת תיקון לא יינתן צו. ד.קיצוניותו מחייבת איפוק בהפעלתו לצורך התאמה למקרה המתאים ולמידה ההולמת .על הפרמטרים המנחים את שיקול הדעת לצורך הפעלת פקודת הביזיון לטובת אכיפת ציות ראה למשל באסמכתאות הבאות: 1. כב' השופטת ארבל ברע"א 3888/04 שרבט נ'  שרבט, פ"ד נט (4) 49 (2004) ( דנה באכיפת פשרה) וכן כב' השופטת שטרסברג כהן ברע"פ 7149/98 עזרא נגד זלזניאק ( לא פורסם, 17.6.1999) .2. דיון במשה קשת ביזיון בית-משפט (2002))( להלן:"קשת") 3. כב' השופטת פרוקצייה ברע"א 05 / 9191 גיורא מלר נ' יעל כהן ( לא פורסם, 6.1.10).:"אמצעי האכיפה שבסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט צופים פני עתיד, ומהווים אמצעים שיוריים שאין מקום להפעילם מקום שישנה דרך חילופית להשיג את תכלית האכיפה 4.. כבוד השופט מלצר בע"פ 09 / 7174 אלי רייפמן נ' איתן ארז ( לא פורסם, 21.9.2009) על אי אכיפה לרקע מחלוקת כנה סביב פרשנות פסק הדין ראה כב' השופט מלצר בר"ם 7374/09 משרד הפנים נגד אגימורה( לא פורסם,21.10.09)

הליך לפי הפקודה צריך להיות מהיר ויעיל ואין להפכו לדיון מלא עם ראיות ועדויות. השוו לכב' השופט ש.לוין ע"א 90 / 4231 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום מה (1) 617, עמוד 619( 25.12.90) ( להלן:"עניין אתת") וראו בקשת בעמוד 113 ובדיון בהחלטה משלימה . סברתי שניתן להקיש מהנאמר שם למצב בו סביב עצם ההפרה יש מחלוקת הטעונה בירור בראיות ועדויות לרקע טענת זיוף .

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, שיק שנמסר כאמצעי לתשלום הראשון לתובעת ( ולא לבא כוחה) לא כובד .נסיבות החזרתו בבירור בהוצאה לפועל לרקע טענות שבכללן טענת זיוף . במילים אחרות, עצם קיום הפרה מצד התובעת דווקא לא ברור, אלא מתברר בהליך שכבר מתנהל בהוצאה לפועל שבו נקטה הנתבעת כי לטעמה התובע הפר את התחייבותו לשלם . כאמור התובע לא צירף לבקשתו תימוכין לתשלום אחר חלף השיק שאין מחלוקת שלא נפרע ותשובותיו לא נתמכו בתצהיר.

הואיל והבקשה נדחתה בלא הטרחת הצדדים בדיון נוסף, אחייב בהוצאות של 400 ₪ בלבד לטובת התובעת ( המשיבה) .